בשפה היומיומית, "סמים קלים" הם סמים שגורמים, באופן יחסי, לנזק גופני קטן, וכמעט ולא גורמים לתמותה.
בעבר, לא פקודת הסמים המסוכנים ולא כל חוק אחר בישראל, הבחינו בין סמים קלים לבין סמים שאינם כאלה, אלא הבחינו בין חומרות עבירות הסמים. ב-2018 תוקנה הפקודה, ומאז היא מחריגה שימושים חד פעמיים במריחואנה ומגדירה אותם כעבירות קנס.
במאמר זה אביע את דעתי באשר לשאלה האם ראוי להעניק חנינה ולהתחשב בצרכני סמים קלים.
המשתמשים בסמים קלים חווים גם את השפעותיהם השליליות
אמנם, כאמור, סמים קלים גורמים, בדרך כלל, לנזק גופני קטן, וכמעט ולא גורמים לתמותה, אך גם המשתמשים בסמים "קלים" חווים את ההשפעות השליליות של סמים אלה, למשל חרדה, עייפות, או פגיעות קוגניטיביות למיניהן.
בנוסף, כל אדם הוא שונה מרעהו, וייתכן שהשימוש בסמים קלים ישפיע על אדם באופן חמור משהשפיע על אחר. למשל, ייתכן שחרדה של אדם מסוים תבוא לידי ביטוי רק כאשר הוא יימצא במקום ספציפי, בעוד שחרדה של אחר תתבטא בכך שהוא יחשוש לצאת מפתח ביתו, דבר שיבודד אותו מחבריו ואולי אף ממשפחתו, ימנע ממנו לעבוד ובכך יגרום לו לנזק כלכלי.
כלומר, העובדה שסמים מסוימים נחשבים ל"סמים קלים", לא אומרת שגם השפעתם על המשתמשים בהם היא בהכרח קלה.
הסמים הקלים לא השפיעו? אז "נעלה שלב"
כאמור, כל אדם הוא שונה מרעהו, ואכן, גם אם שימוש בסמים קלים השפיע על אחד באופן חמור, ייתכן בהחלט שהשפעת הסמים הקלים על אדם אחר תהיה הרבה פחות חמורה.
יהיו שיגידו, שאם לאדם כמעט ולא נגרם שום נזק, גופני או נפשי, כתוצאה מהשימוש בסמים קלים, אין עם זה כל בעיה – והוא יכול להמשיך להשתמש בסמים אלה.
לדעתי, מדובר במחשבה שגויה. אדם המשתמש בסמים, גם אם הם מוגדרים כקלים, ובפרט כמעט שלא חווה את השפעותיהם השליליות – עלול, כתוצאה מכך, להגביר את תדירות שימושו בסמים. שימוש מוגבר שכזה, יכול להיחשב כהתמכרות, ועלול להגדיל באופן משמעותי את הסיכוי להשפעות השליליות של הסמים הקלים על אותו אדם, ובפרט לגרום לו לנזקים גופניים ונפשיים משמעותיים.
בנוסף, לאדם שהשפעת הסמים הקלים עליו היא מינימלית ביותר, יכול "להתעורר" הרצון לנסות ולהשתמש גם בסמים מסוכנים יותר, שאינם נחשבים לסמים קלים. מצב זה דומה למשל, להבדיל, למצב בו אדם רץ 10 ק"מ ללא כל קושי, ולכן הוא מחליט לנסות ולרוץ 20 ק"מ.
הסמים המסוכנים יותר בהכרח ישפיעו על האדם באופן חמור יותר, בין אם מבחינה גופנית ובין אם מבחינה נפשית, וכן הדרך להיגמל מהם תהיה קשה הרבה יותר.
לסיכום, אני חושב שאין לתת חנינה ולהתחשב בצרכני סמים קלים באופן שונה מצרכני סמים שאינם קלים. כל סם הוא סם, וגם הסמים ה"קלים" משפיעים באופן שלילי על המשתמשים בהם, בין אם מבחינה גופנית ובין אם מבחינה נפשית, למשל – גורמים להם לחרדה. בנוסף, גם עם צרכנים שכמעט ולא נגרם להם כל נזק מהשימוש בסמים הקלים – אין להקל. עקב חוסר ההשפעה השלילית של הסמים הקלים עליהם, הם יכולים להגביר את השימוש בהם, ובכך להגביר את הסיכוי להשפעה השלילית של אותם סמים קלים עליהם, או לחילופין הם יכולים לרצות "לעלות שלב" ולהשתמש בסמים מסוכנים יותר, שבהכרח ישפיעו עליהם באופן שלילי. מתן חנינה לצרכני סמים קלים, יגרום לכך שאותם צרכנים וכן יתר הציבור הרחב, לא יהיו מודעים לתוצאות שעלולות להיגרם ממתן החנינה, או לחילופין להזניח את חשיבותן.
